מתוך מכתבה של א.
“הגעתי אליך לאחר שחברתי המליצה לי לפנות לעזרה. הייתי סקפטית. “מאמנת אישית”? מה זה? בגילי אני צריכה שיאמנו אותי? מה זה קאוצרית? פסיכולוגיה שימושית? לאמן, אומנות, באיזה תחום? מה עושים עם זה?
ואז באה השיחה הטלפונית הראשונה איתך, קולך הנעים, סבלנות ותרבות דיבורך, אמר לי “תנסי, מה כבר יכול להיות” ועדיין היססתי. איני רגילה “להתפשט”, לא אוהבת לדבר על עצמי, מעולם לא  פניתי לקבלת עזרה בתחום שאיני יודעת מהו, לא טופלתי מעולם. רגילה לתת עזרה ולא לקבל.
ואז הגיע השיחה השנייה. פגישה בבית קפה… הגעתי דקות לפני הזמן. הייתי סקפטית, כל הזמן שאלתי את עצמי ”מה את עושה ?” נחמתי את עצמי באומרי “מה כבר יכול להיות? כוס קפה, מקסימום תחזרי הביתה. בקיצור, אפס ציפיות.
וכך התחלנו סבב פגישות. הראשונה הכי משמעותית . זוכרת שחזרתי הביתה מופתעת ביותר, לא ישנתי כל הלילה, הייתי נסערת. לא הבנתי מה קורה בכלל. ידעתי שמתחילה דרך חדשה, חשיבה חדשה, הסתכלות אחרת על הסביבה, בחינה חוזרת של העבר.
נועם דיבורך יחד עם אסרטיביות  ומיקוד למטרה/מטרות, ישום הדברים, הגדרה של מטרות, הצבת יעדים, כל פרט ופרט קיבל משקל . הובלת אותי  כמו חברה טובה מצד אחד ומצד שני בהתמדה, לעתים עם שאלות מבלי להכאיב אבל לקבל תשובות  מבלי להתחמק. בלי לפחד. הנושאים לא נשארים באוויר, יש משאלות? הגדירי. דברי. את יכולה. עשי. את מסוגלת. שיקוף הנאמר. סיכום כל פגישה. סיכום בעל פה. לעתים בכתב.  את דינה זכרת דברים שאני שכחתי. הייתי כאילו היחידה בטיפול. זכיתי למלוא תשומת לב, הדרכה ותמיכה אישית קיבלתי ממך.”
“האימון משפיע על כל תחומי החיים. השקפה חדשה. יותר סבלנות וסובלנות. לחיות חיים באיכות. לפרגן לעצמי. להיות אופטימיים. לקבל את המציאות בהבנה ואהבה, בעדינות ולא כוחנות.”